הגעתי אלייך אתמול ללא ציפיות. המצב שלי היה גרוע, לא יכולתי לישון, לנשום, לחיות ולא מצאתי סיבה וכוחות להמשיך, ביקשתי למות. אומנם הקשר שלי עם החבר היה הכרחי, כי הוא היה שם עבורי בגירושין, עם הילדים, עם הניתוח הקשה, התקשר, סייע אבל לעומת זאת הוא הרס את נשמתי בשקריו ובמניפולציות שלו. כל הזמן ידעתי שאסור לי להיות בקשר איתו (לא רק בשל היותו איש נשוי ( משום שהשפעתו עליי הייתה קשה. התמכרתי לצביעות ולשקרים והוא "קנה" אותי במתק שפתיו, ניצל את מצבי, חולשתי ובדידותי הרבה. כשאמרת לי אתמול כל מה שידעתי וטיפלת בי חשתי הקלה. הגעתי הביתה והרגשתי שיצא ממני איזה דיבוק. הצלחתי לישון זה חודשים. לא בכיתי מאתמול בבוקר. אני חשה קלה יותר. כמובן אין בי שמחה ותחושה של אושר, אך ההקלה הזאת היא תחושה שלא חשתי זמן רב. אני כל הזמן מחכה שזה יגמר כי התרגלתי לבכות והאמת שאין לי מושג למה. התרגלתי להיות שפופה ולהלך כנידונה למוות. אני לא רוצה הרבה בחיי. שאהיה בריאה, פינה קטנה ונעימה לשים את הראש, מקום עבודה שיפרנס אותי ללא צורך להיות תלויה באיש, להמשיך להתפתח אבל לכיוון הנכון, אם תהיה זוגיות שתהיה נכונה ולא מתוך כך שמעולם לא זכיתי להיות נאהבת מהרגע שבאתי לעולם. ובקשר לילדים, אני מתחילה להשלים שזה המצב, ואם בעתיד יהיה קשר אני מקווה שהם ואני נגיע אליו ממקום אחר ואם לא אז לא. הסבל שלי על קריעתם ממני הוא בלתי נתפס. אני מקווה להגיע לטיפול טלפוני קבוע בלי נדר ואם תצליחי לסייע לי אהיה אסירת תודה ואדע שבאמת מישהו למעלה דואג לי תודה מכל הלב, עדנה מהדרום